רבים מאיתנו מתוסכלים ואפילו כואבים, בתוך הקשר הזוגי שלנו.
איך יתכן שההתאהבות הגדולה, שחיברה אותנו, הפכה ל"שדה מוקשים"?
נקודות מבט חדשות על תפקידה של מערכת היחסים שלנו:
- להכיר שנועדה לצורך ההתפתחות שלנו – לסיים "עניינים בלתי גמורים" מן העבר, ללמוד מהם ולקבל את היותנו "תלמידים בשעור" זה של החיים.
- לקבל אחריות על ההתרחשות במערכת יחסים זו – להפסיק להאשים את האחר ולראות במה אנחנו תרמנו לדינמיקה שמתרחשת.
- לזהות את החלקים בתוכי, שדורשים התפתחות, כמו למשל: אסרטיביות, חמלה, רכות…
- להרפות – להרפות מן העיסוק הטורדני בכעס. לטפל בעניין הדורש טיפול, ולשחרר אותו.
- לסלוח – הסליחה עוזרת לאחר, אבל בעיקר עוזרת לנו להרגיש שחרור מרגשות של טינה וזעם, עוזרת לנו להרפא.
- ללמוד לדברר את עצמנו, תוך בנייה של צורת תקשורת בריאה.
למשל: כשהמילים, הנאמרות מולנו פוגעות ומעליבות, לומר: אלה מילים שאינן מכבדות, לא נשתמש בהן יותר. אני רוצה להקשיב לך, בוא נתחיל שוב את השיחה בינינו, בצורה מכבדת וחברית. - לתרגל מדיטציה ומיינדפולנס – כדי לחזור אל העומק של עצמנו, אל השקט, אל ההבנה העמוקה של הקיום.
התמקדות בנשימה הינה "מפתח" יעיל ביותר, כדי לחזור למהות האמיתית שלנו. - לתת מקום, בתוכנו, לכל רגש שעולה – להכיר בו, לנשום לתוכו, "לחבק" אותו… עד שחולף.
- לעבוד עם המודעות שלנו – "להזמין" בעיני רוחנו, תמונת מצב נעימה ונינוחה, ולתת לעצמנו לשהות בתוכה, כשהתחושה הנעימה ממלאה אותנו.
- להתכוונן ולהתחייב, בתוך עצמנו, לחזור, שוב ושוב, לגישה של חמלה ואהבה.
בכל התכווננות כזו, נבחן את התחושה הנעימה בתוכנו, נרגיש כיצד האהבה ממלאה כל תא בגופנו וכיצד היא קורנת מאיתנו החוצה…