נשימה מודעת בשלושה שלבים:
1. התבוננות בנשימה – בשאיפה ובנשיפה
2. תרגול תוך כדי נשימה – לא בכוח, אלא בהכוונה – להאט את הנשימה, להאריך אותה, לעצור אחרי שאיפה, לעצור אחרי נשיפה
3. לאפשר לנשימה להרפות את הגוף, עד שהמיינד עצמו, גם הוא, מאט את פעילותו, ונרגע
תהליך זה של נשימה מודעת, מאפשר ריפוי, שקט פנימי, בהירות וזרימה עם אנרגיית החיים.
קצב הנשימה הוא קצב החיים:
- נשימה מהירה ורדודה, מעידה על דריכות וחוסר שקט. יחד איתה יופיעו תחושת כבדות, חרדות ופחדים.
- נשימה איטית ועמוקה, מאפשרת התרחבות והתרווחות. בעקבותיה נחווה שוב את הסקרנות וההתפעמות, שנשכחו, נחוש את אנרגיית החיים זורמת בתוכנו, תוך רוגע ונינוחות, שיאפשרו לחוות בהירות, הנאה ושמחה.
נשימה מודעת מאפשרת לרגשות ולמחשבות לזרום ולעבור דרכנו.
אם עולה כעס, ננשום לתוכו…
נשים-לב מה עולה אחריו – אולי עצב, אולי עלבון, אולי צחוק… – נתבונן בהופעה ובהעלמות שלהם, ללא שיפוטיות, מבלי לרצות לשנות, אלא – רק להיות ולהתבונן…
תירגול של נשימה מודעת, היא חוויית החיים עצמם, החיים של היקום כולו, שאנחנו חלק ממנו.
ככל שהנשימה מעמיקה ומתרחבת, אנחנו משתמשים יותר בעין השלישית, ומפתחים את היכולת לראות, מעבר לנראה.
ניקח שאיפה עמוקה וארוכה… נעצור את האויר בתוכנו… ננשוף לאט ובתשומת-לב… נעצור ונשהה ללא אויר…
נשאף… ונעצור… ננשוף… ונעצור…
ולאורך התהליך הזה, נמקד את תשומת הלב בזרימת האויר בגוף – מהטבור ועד לקודקוד הראש… ובחזרה….
המודעות הממוקדת בתהליך נשימה זה,
פוקחת את העין השלישית ומחברת אותנו לאינטליגנציה הקוסמית.
בסיום התירגול, נרגיש את הגוף ואת המיינד נינוחים ושקטים – הגוף רפוי, שרירי הפנים רפויים, זרם המחשבות הפך להיות שקט ואיטי.
העולם, כאילו, נגוז ונעלם, ואנחנו חלק מהמרחב העוטף והמכיל.
אנחנו חווים, מעין תחושת ריחוף, ומתמסרים לתחושה הזאת.
אם מופיע שוב טריגר גופני כלשהו, מחשבה, או רגש – שוב ננשום לתוכם, ונמשיך "לרחף" בביטחה, במרחב הקוסמי העוטף והמגן…
ככל שנתמסר יותר, הגוף ירגיש קל ומרחף יותר והעין השלישית תראה ותקלוט יותר, נחווה בהירות וידיעה ברורה לגבי נושאים, שהעסיקו אותנו, נחווה את האור…